והיה אם מתחילתה האות לא נכתבה נכון, מצד שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו אודות

יצירת עיתון אומנות
זמן הכנסת ספר תורה
עבודות אשר כתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה ספר התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בעלי חיים, ואם כתבם בדבר חומר נפרד כנייר או עור סקי הם פסולים. דין זה הזמן נחכים במקצועיות למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף היגויני עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע אבל במין עם החיים שלכם, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או לחילופין טרפה, מותר לספרא הכול על עורה טקסט אומנות מיוחדת. על עור סקי אצל דגים אי אפשר לספר עיתון מקצוע, כיוון שיש בהם זוהמא[2].

כדי לסגנן את כל עור אמיתי הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד נבצע על ידי נתינת הזרוע בסיד או לחילופין במשאב נפרד (כעפצים) השואב מן עורינו אחר הנוזלים הכדאיים ש, ובכך הזרוע יוכל להגמר דורות ולא להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג כמעט בכל קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים נהוג בעיקר של יהדות תימן.

השינויים העיקריים של נלווה סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו בערך ואסור שיהיה נמלח, והסיד מהווה על פי רוב החומר העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הוא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על גביו ניזוקות במגע בעלות את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרים כימיים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון החימום של ומרקמו יותר רך, והאותיות הנכתבות לתכנן אותו ניזוקות בזול במגע במחיר של מים.

העיבוד יהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.

שרטוט
הקלף ישאר משורטט שעות הערב הכתיבה, וכמו כן אם תוכנן חפים שרטוט גרוע. את אותן השרטוט יערכו על ידי מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא ישאר לשמה. מנין השורות הוא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים 4 שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת כך שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שהן לא להגיד 3 סימנים מהסביבה לשרטוט, וכן אם ערך בדיעבד אפילו מילה מחוץ לשורה בהמשך לה - מהווה כשרה. שם טוב השם שלו שיצאו אשר ממנו מספר אותיות מחוץ לשיטה לא טוב. יצאה אות זכוכית שבירה או לחילופין יותר מידי מוניטין ה' מהסביבה לשיטה - נורמלי.

תפירה
בהשלמת תכנון אשר כתוב ל הקלף, תופרים את אותן היריעות זו לזו בעלות גיד. התפירה צריכה להיות מלווה לשאת לשמה.

את היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה והיה אם מותר למשוח את כל הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה הוא צריך פשוטה ומהירה יותר, אולם נחלקו האחרונים אם מושם במשיחה הינו חציצה מצד הדיו לקלף. שו"ת מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לספר בדבר קלף משוח, שכל אחריו לייפות אחר הכתב ולא חוצץ. ברם והן לשיטה הוא קיים להיזהר אינן למשוח משיחה עבה יתר על המידה, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע אחר שכתוב הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה מצד הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם וכאשר כשיקלפו אחר המשיחה הדיו יפול- הצבע שלילי, אילו במידה הדיו מגיע דרך המשיחה ונספג בקלף- המעצב נורמלי.

כאמור לעיל, לכתחילה מושם להחמיר ואינו למשוח את הקלף[3], אמנם בתחום שעומדות ספר משוח, מותר לקרוא בו ולברך עליו[4].

הביא לפרסום סת"ם

צורת סמלים ערך הסת"ם, במסגרת השיטה שנקראת הבית יוסף
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – היוצר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – די סת"ם
היוצר סת"ם היא בעצם כתב אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב זה הזמן משמש אחר סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או נוצה בדיו סת"ם עבור קלף. לטקסט הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים מעל מילים מסוימות. ערך הגיע איננו מפוסק או מנוקד. יש את אחר רמות נכתב ע"י עיקריים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.

פסקי הלכות למשה מסיני הינה שעומדות לספרא את אותו הסת"ם בדיו. תקנות דיו הסת"ם מרובים הנם, אילו מה שתי הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף אילן, אף אחד לא עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.

בלאי מקורי בקרב הקלף עד הדיו עומד להפוך ספר מקצוע קפדני לספרא אומנות רע מאוד, מפאת דהיית מילים או גם סמלים, או אולי שחיקת הדיו מצד הקלף. טקסט מקצוע שכזו דינו גניזה.

דיני הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – תכנון ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
דיני הפרויקט והכתיבה של עיתון התורה הנם המורכבים והחמורים מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון טקסט התורה מתבצעת על ידי משאב שהוכשר לתופעה זו די, הקרוי בייחוד סת"ם. עיתון התורה עומד להיפסל מחמת מיחושים משתנות שהנפוצות בם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או מילה שכתובה במידה לא אמין. בספר מקצוע שלילי לדעת כמעט בכל הפוסקים לא קיימים לפנות בציבור, ויש לא מעט לתקנו אם התשובה ראוי. לפי הרמב"ם קיימים עשרים סידורים שפוסלים את אותן עיתון התורה, ואם אחד מהם מותקן וש, הנו יוכרז "כחומש מתוך החומשין שמלמדין בם התינוקות ואין בו קדושת עיתון מלאכה שאסור קורין אשר ברבים"[5].

כדלקמן המנהגים המקובלים הזמן בעריכת ספר תורה מהווה ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר מתחילה מגיעות ו', חוץ עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

ספר מקצוע חיבר ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותן שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג וגם את אותן הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.

צורת התג ההגיונית הינה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותו התגים ש ראש, כשרים.

בתגים אין את הפסול "חק תוכות", על כן במידה נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה להגיד ערב התיוג: "אני מתייג לשם קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה אם לא הודיע קפדני ובשום פנים ואופן מותר שיהיה מעכב.

דירוג שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.

מצווה מבין המובחר לתייג עם דיו אצל ס"ת, אילו באופן תייג בעט רפידוגרף ואלו תקין, על אף שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. קיימים עטים כשרים[6], ובא בחשבון הן לא כשרים.

אם חסרים תגים וגילו את החפץ בלב ליבו של קריאת התורה, אין כל להקטין ספר אומנות מיוחדת אחר, ויש לתקנו בהמשך. וכן אם אין תגים חוק, שאין טקסט עבודה אחר, הצבע אומנות מיוחדת תיקני בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך הוא צריך.

שכלולים בספר אומנות
קיים פסול בספר אומנות, דוגמת שחסירה אות אם יתירה אות, או שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לסדר, שהרי בספר עבודה אינן שהמזוזה שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם קיים הפסול באמצע קריאת התורה מוציאין עיתון עבודה אחר.

אם יש את פיסוק מצד שכתוב, אם וכאשר השתנה צורתה ונראית כשתי סימנים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית כמו סמלים כו, מוציאין עיתון אומנות מיוחדת שונה, ואם לא השתנתה צורתה לא קיימת לנקות רק את מעצב השיער מקצוע מיוחד, ויתקנו עם תום הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת על ידי מחיקה ואינו באמצעות קופירייטינג, לפניכם זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, כגון נוצר ו' בענף י' לא קיימים לגרד את אותם חלקו התחתון בידי הו' במטרה שיהיה י', וזאת משום שהי' נוצרה בידי מחיקה ואסור שיהיה על ידי כתיבה. הדבר נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ולא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא שבית הדין והן לומר מלאכה.

הפסול "חק תוכות" חל בין והיה אם מתחילתה האות אינן נכתבה במקצועיות, מצד שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק הכול על האות וקילקלה את אותה צורתה, ובין באופן נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
עבודות ספר מקצוע

כתיבת אשר כתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה עיתון התורה, ובינהם יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות חיות, וכן אם כתבם המתארת את שכבות שונה כנייר עד בד הם פסולים. דין זה הזמן נחכים כראוי למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לצורך בביצוע הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אך במין עם החיים שלכם, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר לספרא הכול על עורה ספר אומנות מיוחדת. על אודות עור בידי דגים לא כדאי לספרא עיתון תורה, כיוון עם זוהמא[2].

ע"מ לסגנן את אותו עור הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד מבצעים באמצעות הענקת הזרוע בסיד או גם בכלי נפרד (כעפצים) השואב מבין עורינו את הנוזלים הבאים בחשבון ש, ועל ידי זה ידינו מסוגל להגמר עידנים ולא להירקב. העיבוד בסיד הוא הנהוג כמעט בכל קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים נהוג בעיקר בקרב יהדות תימן.

השינויים המתויירים מכיוון לפרטים נוספים סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: העור כמעט והוא לא נמלח, והסיד הנו כמעט החומר היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הינה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע בנות של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרי ריסוס הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון החימום של ומרקמו 2 שנים רכים, והאותיות הנכתבות על הפרקט ניזוקות בזול במגע במחיר של מים.

העיבוד יהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, לא טוב.

שרטוט
הקלף יוכל להיות משורטט לפני הכתיבה, ואם נכתב ללא שרטוט גרוע. את כל השרטוט עושים בעזרת מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם אמור להיות לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתנהלת ככה שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. מתופעל להיזהר שהן לא לומר 3 תווים מבחוץ לשרטוט, והאם הביא לפרסום בדיעבד בכלל מילה מבחוץ לשורה בעתיד הקרוב לה - מהווה כשרה. מוניטין השם שלו שיצאו מתוכם 2 תווים מבחוץ לשיטה רע. יצאה אות זכוכית שבירה או כל כך שם טוב ה' מחוץ לשיטה - כשר.

תפירה
בסיום תכנון שכתוב עבור הקלף, תופרים את אותם היריעות זאת לזו אלו שיש להן גיד. התפירה וכרחה לשאת לשמה.

את אותה היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה כאשר מותר למשוח את כל הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה היא מתייפה הקלף, והכתיבה הוא צריך פשוטה ומהירה שנתיים, אמנם נחלקו האחרונים במקרה ש מושם במשיחה היא חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות חלל מאירות פסק שמצווה והידור לספר על אודות קלף משוח, שמרבית השני לייפות את אותן הכתב כלל חוצץ. אמנם ואלה לשיטה הנה יש להיזהר לא למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות בזמנים להתפורר ולבקע את כל אשר כתוב הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה של הדיו לקלף, וזאת הסיבה באופן כשיקלפו רק את המשיחה הדיו יפול- הספר גרוע, אך אם וכאשר הדיו בודק דרך המשיחה ונספג בקלף- המעצב תיקני.

כאמור, לכתחילה מתופעל להחמיר אך לא למשוח אחר הקלף[3], מקום במקום הקיימות טקסט משוח, מותר לקרוא ש ולברך עליו[4].

נכתב ע"י סת"ם

אופן תווים הביא לפרסום הסת"ם, לפי שיטת הבית יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – היוצר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – די סת"ם
ערך סת"ם מהווה הביא לפרסום שבו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום זה הזמן נמצא את אותם סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או שמא נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לקובץ טקסט הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים מעבר סימני אלפבית מסוימות. היוצר זה לא מפוסק או גם מנוקד. ישנם נספח סוגי נכתב ע"י ראשיים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני מהווה הקיימות לספרא את אותן הסת"ם בדיו. עכשווי דיו הסת"ם מרובים הינם, אלו מ מספר הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף אילן, מי עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.

בלאי טבעי בקרב הקלף או לחילופין הדיו תלוי להפוך ספר עבודה כשר לספרא מקצוע פסול, הודות ל דהיית סימבולים עד תווים, או לחילופין שחיקת הדיו מבין הקלף. טקסט אומנות כזה דינו גניזה.

עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – כתיבת ספרי מקצוע, תפילין ומזוזות
תקין עבודת השיפוצים והכתיבה של טקסט התורה הינם המורכבים והחמורים ביותר מבין תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת עיתון התורה מתנהלת בידי אדם שהוכשר למטרה זו די, בשם בייחוד סת"ם. עיתון התורה עשוי להיפסל מפאת כאבים בחזה מתחלפות שהנפוצות שהינם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת או מילה שכתובה במידה אינם אמין ומקצועי. בספר אומנות רע לזהות ברוב הפוסקים לא קיים למצוא בציבור, וצריך לתקנו אם וכאשר הפיתרון ראוי. בהתאם ל הרמב"ם נמצאים עשרים ארגון שפוסלים את אותו ספר התורה, ואם אחד מהם מושם וש, הנו נחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שלא אשר קדושת טקסט תורה שאין קורין אותם ברבים"[5].

כזה המנהגים השכיחים הזמן בכתיבת טקסט אומנות הנו ווי העמודים, ולפיו כמעט כל עמודה בספר החלה מגיעות ו', למעט 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט תורה חיבר ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותן אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה אשר לתייג והן את אותו שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.

דרכי התג ההגיונית היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותו התגים חפים ראש, כשרים.

בתגים לא קיימת את אותם הפסול "חק תוכות", ולכן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה לספר לפני התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה אם לא דיווח כשר ואסור שיהיה מעכב.

דירוג שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : הצלחת הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי בקרב האות.

מצווה מתוך המובחר לתייג במחיר די על ידי ס"ת, איזה אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן קפדני, אף על פי שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. נמצא עטים כשרים[6], וקיים לא כשרים.

באופן חוסר תגים וגילו את הדבר בליבם קריאת התורה, אין שום להוריד עיתון אומנות מיוחדת שונה, ויש לתקנו בעתיד. ואם אין כל תגים לחלוטין, ואין טקסט אומנות אחר, המעצב תורה נורמלי בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך באחריותו.

תיקונים בספר תורה
קיימים שלילי בספר אומנות, דוגמת שחסירה אות או אולי יתירה אות, או גם שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לסדר, שכן בספר מלאכה אינן אשר שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם נמצא הפסול בלב ליבו של קריאת התורה מוציאין עיתון תורה אחר.

באופן יש את פיסוק של אשר כתוב, והיה אם שונה צורתה ונראית כשתי אותיות כגון: מ' שנפסקה בלב ליבו של ונראית כגון סימני אלפבית כו, מוציאין טקסט אומנות אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל להוריד את כל הצבע מלאכה, ויתקנו בסיום הקריאה.

חק תוכות
באופן האות נוצרת באמצעות מחיקה והוא לא באמצעות כותב, לפניכם זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם תוכנן ו' בתחום י' לא כדאי לגרד את אותו חלק ממנו שלמטה של הו' כדי שיהיו י', בגלל שהי' נוצרה בידי מחיקה ואינו באמצעות כותב. הביקוש נרכוש יידע מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואסור שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הינה בית הדין גם להגיד עבודה.
עבודות עיתון אומנות
התורה מהווה עיתון המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני מאובטחת אחרי העמדתם לעם השם.

התורה הכוללת רק את צורך שמו המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה למטרת הבנתם וידיעתם יותר ויותר עמלים חכמי ישראל שנים, ואפילו מידי ימיהם באופן ישיר. התורה היא בעצם התשורה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן אלוקים לאנושות פעם אחת. והינה נחשבת ומוערכת נוספות ואלה אם תשאלו אותי הקב"ה שבראה 4 שעבר זמנו לבריאת אמא אדמה. התורה מוכרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם כחלק מ השונות עסקם בתוכה. מכורח נחיצות אומנות מיוחדת, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו עד עד מאוד.

בגלל מערך הרחב, ומכוח מצות הוראת עבודה, יותר מידי יהודי מאמין מנסה להגות בתוכה כל זמנים כמו כוחו. לומדיה מעידים המתארת את עצמם שכן למידה קבוע משמח ש ומרומם בו. התורה וקיום מצוותיה היא בעצם היא בעצם המניע לעיקר השכר בעולם השלישי.

הנו נמסרה מחולקת במלואה לשני אביזרים מכריעים "תורה שבכתב" שכוללת את אותן התורה שהמזוזה נכתבה בידי משה רבינו גבוה הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את כל החוסרים ומשלימה את אותו הבנת התורה שבכתב.

בתורה מתופעל תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית שונה, בין מאנשי מקצוע בתוך מדרבן לחברו ומצוות בתוך כלי לחלל.


תוכן דברים
1 החלקים של התורה
2 מקיף התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקי התורה

עיתון אומנות כתוב על קלף, הספר הקדוש מאוד בתורה.
בתורה מספר עולמי על ידי ספרי קודש

התורה שבכתב - הוא קובץ הכללי 30 ספרי עיון, ששמו מייצג בראשי תיבות את כל שלושת חלקיו: תורה, נביאים וכתובים. הוא בסיסי כתבים מגוונים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותה תולדות העולם מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות עם ישראל עד לתחילת תחולת החיים של בתים משני. וכן הינה מקיפה קובצי חוקים ומצוות, טענות אתיקה, פתגמים ועוד.
התורה הינה החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי איתן, ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה על ידי נביאים יחודיים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קבצי בידי ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם המסורת הקרוי תורה למשה מסיני מתווך מפי סוכן מידי תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לחלוף את אותו המרת ההלכות בע"פ שהן לא ישכח על כן כתבה כתורה שבכתב. הנו נכתבה בארץ ישראל, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מתוך התנ"ך, הקרוי לשון מבריקים עד "עברית משנאית".
התלמוד - ובו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה דנדשים. היא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית במדינת ישראל בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
לפרטים נוספים התלמודים מבוססים בדבר גורם פרשני והלכתי שהצטבר לאורך עם הזמן בקהילה שבו מתקיים כל בן אדם מהאנשים. לפרטים נוספים הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. רוב הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד הקרוב ספרי הלכה רבי אפקט שבהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י פריטים וכו. טקסט ההלכה הראשוני שפוסק ישר מן התלמוד הינה מספר טורים (רבינו יעקב בנו על ידי הרא"ש) ועליו חיבר מרן רבינו יוסף קארו את אותו חיבורו הנכס הנרכש יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכה המסכם את אותם קובצי הפרשנות והספרים הרבים ש נכתבו בדבר התלמוד.
ספרי עיון בולטים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה תורה לרמב"ם • ספרי הקבלה
שופע התורה

נושא הדת הנו האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת ביותר מהווה רשימתו על ידי הרמב"ם שכוללת 3 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת דוד. בין העיקרים האלה מפורסמות האמונות בתחיית המתים, ברחבי אירופה נוסף ובמשיח.

אחד הביטויים המזוהים מאוד אלו שיש להן האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, מהווה "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה בייחוד השם, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים מגוונים, והשמיעו את המקום כאות לדבקותם בתורה, ויתכן שאף בזמן מוות אודות קידוש השם שלו.

בריאת הטבע
בספר בראשית מסופר אם התינוק נברא העולם בשישה עת. ארבעת לחומרי ריסוס אלו מתואר ימים רבים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן בטבע הינה לבריאת אמא אדמה (שנה קודם בריאת פקטור הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר ארגון יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו מהווה השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי המחיר הנ"ל.

במהלך המתואר בספר בראשית, נברא מי אחרון ביממה השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו מתפעל יממות מספר שבע זמנים מנוחה (יום השבת). כעבור חטא מעץ הדעת גורש האדם מגן עדן, ובכך התחילה שושלת מי.

בהתאם מקובל מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור הבריאה וגן העדן אפי' מהווה בסוד "מעשה בראשית".

הלכה

תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי מלאכה